אני מאמין

אני מאמין שאנו, בני האדם, חלק אינטגרלי מעולם הטבע, אך במהלך התפתחותנו התנתקנו  פיזית מהחוקים והכללים האקולוגיים שמכתיבים את החיים של כל היצורים על פני כדור הארץ. בבסיסנו, אנו קשורים רגשית ונפשית לעולם החי ולבעלי החיים, וקשר זה חשוב מאוד לשלמותנו הנפשית. בספרות המדעית קוראים לאהבה הבסיסית הזו ביופיליה.

 

ההתרחקות שלנו מהטבע יוצרת אצלנו משיכה חזקה יותר לחזור לטבע. אפשר לראות את זה בקשר שלנו לצמחים, שמלווים אותנו מהלידה ועד המוות – אין אירוע שאין בו פרחים, אנחנו מבקשים לצאת לחופשה לאזורים שבהם הטבע עוצמתי ויוצרים קשר ייחודי, מנחם ומספק עם חיות המחמד שלנו.

 

בשנים האחרונות אנו מבינים יותר ויותר את הכוח המרפא שיש לקשר בינינו לבין בעלי החיים, כוח שבא לביטוי בעיקר בטיפול בעזרת בעלי חיים, רכיבה טיפולית, כלבנות טיפולית, שחייה טיפולית עם דולפינים ועוד. אבל הקשר המרפא הזה – בינינו לבין בעלי החיים – קיים גם במישורים אחרים בחיינו: באקווריום הדגים המרגיע אותנו בחדר ההמתנה של הרופא, בפינת החי המושקעת בבית הספר של ילדנו, בשירת הציפורים מוקדם-מוקדם בבוקר המעניקה לנו כוחות להתמודד עם היום החדש שבפתח, בעציצים שאנו מטפחים בבתינו ובטיולינו בארץ ובעולם.

 

אולם לקשר בינינו לבין בעלי החיים יש שני צדדים: כאשר אנו יוזמים ומקימים פרויקטים היוצרים קירבה בין בעלי חיים לאדם, אנו מחויבים להתחשב התחשבות מרבית ברווחת בעלי החיים, שנמצאים באחריותנו. כשאנו מגדלים בעלי חיים יש לנו מחויבות מוחלטת לספק את כל צורכיהם. גם את צורכיהם הפיזיים, אבל, לא פחות חשוב – את צורכיהם הפסיכולוגיים.

 

בכל פרויקט שאני יוזם, יועץ לו או מלווה את הקמתו – אני מתחשב בשני הצדדים: הן בבני האדם שיוצאים נשכרים מהקשר ביניהם לבין בעלי החיים, והן בבעלי החיים המעניקים לנו הנאה, שלווה, רוגע, סיפוק ופותחים לנו צוהר לעולמם המופלא.